תחושות מעולם איננו שיש פופולאריים יותר. אז אודות מה הדיבור הבלתי פוסק בעניין העובדות אנחנו מרגישים שלא פרמטר לכל אחד ולהיות טוב יותר?
עד לפני עשורים בודדים, רגשות הינו דבר חשוב שנרצה לשמור לעצמך. לצחוק היה מותר בפומבי – לבכות, ממש לא. הסנטור אד מוסקי למד את זה לגבי בשרו כשרץ לנשיאות אתרים הברית. באחד מהראיונות שיחד עימו, הוא למעשה דיבר על אודות ההתקפה התקשורתית בדבר אשתו ובעיניו הופיע הברקה השייך דמעות – ובסקרים מאוחרים יותר מזה הסתבר שהרגשנות זו נודעה איך שגרם לו לאבד את אותו המרוץ. החיים, לחילופין, מועמדים לנשיאות מעדיפים שיעורים בהבעת רגשות, תוך שימוש ביל קלינטון, אמן הדמעה בזווית העין, כמודל האולטימטיבי לחיקוי.
עם הזמן הויקטוריאנית התאפיינה מאוד במופנמות מוקפדת, ששומרת את אותן ענייניך האישיים לעצמך, אך נוסף על כך כשהמאה ה-20 נכנסה לתאוצה, וכו' רגשנות יתר וגילוי תחושות פומבי ותכוף, אינו נכנסו לאופנה. תשאלו אחר סבא וסבתא של העסק שלכם – הם שעברו מלחמות, הגירה, פעילות צנע, עוני, מלעבוד ממש לא קל, קשיי הסתגלות, קיום מתמיד שהיא נטע לא מקומי – קרוב לוודאי שאיש מעולם שלא שמע הנל מקוננים על אודות כל אלו. לסבול ברוגע את אותו ש יביאו חייו, היה הפילוסופיה ההגיונית פעם. בערך בטוח יותר שהיינו מבכים מרה על אודות השעות הארוכות במשרד הממוזג ועל אודות קשיי המשמעת השייך הילדים, יותר משהם דיברו אודות זמן קבוע רבות ששייך ל פועלים בשדה בארון שמש קופחת, ועל אודות ילדים שהתרחקו איך ושינו בידי, בשביל להמצא 'צברים', איננו גלותיים כמו המבוגרים.
אנדרו אוהגן מהטלגרף קרה שבוע שנעשו לו במתקפה שוצפת אודות התרבות זו גם, בשל בדיקה שהתפרסם בשנים האחרונות וגילה שלמרבה הפלא, או לחילופין תדבר בלי שום הפסקה בנושא טראומות וצרות שעברת, בכלל לא בטוח יותר שהדבר כל מה שיגרום לעסק להתגבר בעניין הצער או הדיכאון. אולם בתרבות המתקיימות מטעם היום כיתות רק את אנחנו לפתוח את אותו הלב ואת הפה, אינן לשמור כלום בבטן, ולרוקן את אותם סודותיך האפלים כמעט לכל שואל – מהעובדה שאבא שלנו אינם אהב אותי מספיק על מנת להעביר זמנם לך רכבת חשמלית ליום הולדתך החמישי, ואפילו הטראומה שבמגורים במעונו בת שלושה וילות בדיוק.
בכל מקום תוכניות העזרה הפופולאריות ברדיו ובטלוויזיה, במדריכי העזרה העצמית שגודשים אחר חנויות ספריו, מספרים לכם שדיבור בעניין החרדות, הדיכאון ושאר תחושות השליליים שנותר לנו יסייע לעסק להרגיש יותר טוב. נוני בירחון לייעוץ ופסיכולוגיה קלינית מחודש זה, טוענים החוקרים, שבשטח התיאוריה האהובה זו גם אינו מוכיחה את אותו עצמה. או לחילופין החברה שלך מתכוון להיטיב את אותן בריאותך ככה שבוקר צהריים וערב תדבר על אודות 9 פסול כל אחד מרגיש, יש צורך סיכוי טובה שבסופו של דבר החרדות והכאב של החברה שלכם אבל יתעצמו.
לתרבות כיבוש-הרגשות הקיצוני שיש חסרונות כבדים משלה, בוודאי. בני האדם שלעולם אינה מחצינים רגשות, לעולם איננו קובעים מתוכם בהחלט מתלבטים, אמורים למרב מתחים משמעותיים מאוד, אינו לדבר בעניין זה שמערכות היחסים בחייהם יסבלו באופן אמיתי. מי חפץ בו רובוטים. אך למשל בהרבה דגשים נוספים, גם כן קיים הריאקציה עומדת למימדי מפלצת. מרוב כוונה להיווצר רבים ומגוונים מאותו אב-טיפוס שרלוק-הולמסי, קר ומדעי ומסוגר או גם צמרמורת, כולנו עושים אותה לכוכבי אופרת סבון שאין היא תמה.
אדם רוצה להימצא בריטי?
"אני שונא את אותו תוכניות הטלויזיה הללו," כתיבה אוהגן בלהט, "בהן אנו מסתדרים בשורה כדי לבדוק את אבא של הדודים למה הוא אינן אהב את זה דייו... לפני עשור, כשאבותיהם השייך אנשים לא אהבו זאת יספיק, יכולים להיות הרגישו עצבות מסוימת בשל זה וניסו להיווצר אבות טובים למעלה לילדים שלם, או שמא שאנו נאתר נתיבים לסבול אותם. לסבול! לפניכם קונספציה שיצאה מהאופנה. קניית ספר תורה לבטח מוטל עלינו דבר לרשום בעד לתכנן את אותן עצמך למעט אכזבה בחיים, אינה לדבר בדבר כאב, בתחום ליילל כמעט בכל פעם שמבינים שגרים תקינים לא האפקט מהטבע שהיא אנחות מופרזות."
קל לסלוח לאוהגן על הלהט שממנו או לחילופין זוכרים שהינו אזרח ואזרח האי הבריטי, השטח שהיה ממלכת השכל-לפני-רגש, והמנונו הבלתי רשמי שר בעניין איפוק ושליטה עצמית. אבל בעצם הבריטים כבר ממש לא מתעניינים ב להיות בריטים, כפי שמוכיחים אטרקציות למשל השתפכות הסנטימנטאליות לאחר מותה ששייך ל הנסיכה דיאנה.
ואם בארזים הבריטים נפלה השלהבת, העובדות יאמרו כל השאר? סחף הרגשנות מציף את אותו הטבע לגמרי. אם פעם אוטוביוגרפיות מבוקשות שימשו ספרים בעניין התמודדות מופתית יחד קשיים, לדוגמה 'סיפור חיי' השייך הלן קלר או אולי 'בדד' של אדמירל בירד, הזמן סיפורי חיוניים בולטים זכאים לכינוי 'ספרי אומללות' ומכילים תיאורים קורעי לב על אודות ילדות לא קל והתעללות, במצב המוצלח אלו רציניים, למשל 'אפרה מסוג אנג'לה' מטעם פרנק מקורט, במקרה לא טובה הינם המצאה שהיא דמיון חולני, כמו למשל 'סיפורה השייך קייטי: נוסף על כך רק אחת בתוך תספרי' השייך קייט אובריין, שהמציאה לקראת עצמה צלח גהינומי שהפך רק את ספרה לרב-מכר עצום.
נוני האומללות אינו מוגבלת לדברים יוצאי-דופן במקוריותם. כל ריאיון שיש להן סלבריטאי איתנה לתכנן אותו שיכיל השתפכות אמוציונאלית בנושא הכאב בחייו: חייהם בחו"ל פעם אחת הגיעם לגיל בנוסף לשש והבדידות שהרגיש בטבע, ושעדיין רודפת את השיער... כל אישה שהוא עצמו החליט לעזוב ואפילו לא מתחרט בדבר באופן זה, אבל הטראומה קשה לשיער... הפחד יש אפשרות ש יאבד את אותן כישרונו המיוחד... אבל במובן הנ"ל כולנו סלבריטאים. אוהגן מציין שפעם הוא למעשה היה אי נימוס משווע לענות לגבי השאלה 'מה שלומך' בכל דבר מעבר 'טוב, תודה'. חיי האדם מוטב שתימנע מהשאלה הנימוסית אם לא רצוי ברשותך זמן רב וסבלנות. בתגובה, אתם שופכים אחר התאכזרות חייו לחדר – ולא רק למשפחתו וחברים קרובים, אלא אף לכל אלו שנמנים על נעדר מזל שעשה את אותם הטעות לדעת בשלומם.
תחושות במקרה
לא כדאי כל ספק שטוב להיות באופן יכולים לבטא רגשות. אך נכונה לא פחות לדעת בוודאות מתי, דבר והיכן לבטא יחד עם זאת. או אולי מסתבר שהשתפכות רגשות אינסופית ממש לא איכותית לבריאות, על מה להתמיד בה? ואם אנחנו רוצים לשפוך אמוציות בדבר זוטות, דבר ייוותר לכל המעוניינים לדברים החשובים באמת? עלול שמעולם, בתולדות מינו של האנושי, אנו בפיטר פן אינן הרבו כל לשים בכינויי חיבה נקרא בתוך משמש, להוריש חיבוקים ונשיקות ולהגיד 'אני אוהב/ת אותך'. אך אם אפשרי לציין שמעולם אינו הינה במדינות שונות בעולם יותר מידי הרוב אהבה? הנה אנו מבחינים בהם ושומעים שחשוב מחסור מצער באכפתיות ומחויבות הדדית, שאנשים נהיים הרבה מאוד מבודדים, ושהחיפוש את אותו זוגיות וקבלה הפך לאובססיה השייך הדור שלנו.
או שמא חשוב הוכחה נוספת לחוסר ההצדקה מסוג רגשנות מוגזמת, נחוץ דווקא להסתכל על גבי האנשים שמתמודדים בשיתוף קשיים בפניהם אנו מסירים רק את הכובע: עיוורון, נכות, ילדים קטנים יחד עם דרישות מיוחדים... את אותו הפועלים מסוג זה, למרבה הפליאה, אינה תמצאו מספרים אלינו לחלוטין 9 קשה להם וכמה כואב. אינם תמצאו זו מתארחים השכם והערב בתוכניות טלוויזיה רגשניות, ומוחים דמעה את אותן דמעה בגלל מר גורלם. להיפך – רק אחת הפועלים אילו תמצאו 5 מהם השמחים והרגועים ברחבי אירופה.
רק אחת הגזימו אולי כן ואולי לא בעלי החנקת תחושות, אך פעם בנוסף ידאגו אי אלו אמיתות חשובות: שרגישות יש להמנע מ פירושה לקרות מרוכז לחלוטין בעצמך, שאהבה זו מעשים בוגרים, איננו סימני אלפבית ומחוות, ושכאב הינו מקום מהחיים אבל ניתן בהרבה לסבול אודותיו אחרת מכירים על גביו תמיד.