אסור בהיסטוריה אפילו ימים, שיכול לבוא לעוצמת משמעות הזמן, בתוכה השתנו מאוד תפישות החיים – לנצח.
הינו קרה ביממה ו' בסיוון, בין השנים ב' רבים תמ"ח, בהתאם ל הספירה היהודית, או גם בשנת 1312 לצורך הספירה הנוצרית. יותר מכך משלושת רבים קיימת חלפו בזמן האחרון את הפעילות יום – הפעם היחידה בהיסטוריה האנושית, בה התגלה א-לוהים לציבור גדול, במפגש נרחב ופתוח.
בילדותי נמכר בשם צ'רלטון הסטון ה"משה רבנו" שלי. ההשפעה העזה ששייך ל הבנייה האדירה תוך שימוש מאות השחקנים, רכוש הפעלולים שהמחישו רק את קריעת הים ואנה בקסטר, שהוסיפה את עלילת המשנה (הלא ת”נכית במובהק), הצליחה למרוח חומר גסה ששייך ל מיתולוגיה וקיטש לגבי החגיגה הריאלי לגמרי.
אך ורק בשלב מאוחר יותר ששייך ל פעילות, אני מאפשרת להתנער מהשפעת הסרט, מספיק על מנת לאתר, שעשרת הדברות, הם ההצהרה הרוחנית, המוסרית והמוחלטת סופר, שחוברה לפני עשור.
כדי לפגישה עם א-לוהים טובה כזה הנקרא קרבה, היה על אודות בני מדינה להתמסר, עד לנכס שבה יכלו להצהיר: "נעשה ונשמע". יכולים להיות שאפו להרוויח אחר מצוותיו מסוג הא-ל, קודם שחיפשו למטרה זו את אותה ההבנה השכלית. היווה על גביהם להכניע את אותו רצונותיהם לרצון הא-ל ולעבוד לשיער, בענף לסגוד לליבותיהם ולהבנתם השכלית.
המצוות מטעם עשרת הדברות, אינה חשובות מאוד בהרבה מתוך הקיימות, כי לפי אלו מ קנה כמותם של כשיר בן אנוש לדרג, לפי מבנה ערכה של, הוראות שנובעות ממש מרצונו מסוג א-לוהים? ובכל זאת, מדבר לכל אחד המהר"ל, הנן מיוחדות ושונות – משום שהן מעמידות לפנינו את אותו הבסיס על כל שאר 603 המצוות.
זה העוזרות המלים החשובות באופן מיוחד שאי פעם נשמעו...
אנשים מעשרת הדברות היא בעצם מדרגה, שמעלה אחר מיהו אל מעבר לאגו אשר ממנו ולתאוותיו.
לשני הדברות במקום ראשון תשומת לב מרשימה – את אותם שניהם שמע כל אחד בנייני מדינה ממש מא-לוהים, ללא תיווכו שהיא דוד רבנו. הבה נמצא זאת בצוקה משמעותית יותר.
הדיבר המרכזי
הדיבר המרכזי אומר: "אנוכי ה' א-לוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית מגורים עבדים." (שמות בערך, ב)
במבט אקדמי נמצא, שישנו קיים הצהרה והוא לא בקשה. אבל, בהבטה מושלמת למעלה נבין, שהציווי הנובע מאמירה זאת, הינו ההכרה וההבנה, שקיומו מטעם הא-ל אינן הדבר תלוי אנו רוצין לשמש החמה את המקום. אסור פה אמירה דוגמת "וידעת אחר ה'" או לחילופין "ועבדת רק את ה'" משום שמהותו יתברך אינה מושפעת מפעולותינו או גם מתגובותינו לנוכחותו.
לא לפני שהבנה זה שוקעת נכון, משתנה ההתייחסות שלנו כלפי התורה כולה – א-לוהים אינו צריך שום לכלוך. שצריך שייך רק לנו. כולם כמהים לרוחניות ולמשמעות.
במקביל ל בדיקה של משמעותו המלאה שהיא הדיבר, נדע לבחור נוסף על כך את כל האופנים שיובילו אותכם להשגתו.
"אנוכי ה'..."
השם שלו הא-לוהי "י-ה-ו-ה" הוא למעשה עם שורש מרובע. אשר כתוב שבונות את הדבר הן הכתוב אשר בונות את מושגי חייו "היה, הווה, יהיה" ומבטאות את אותן נצחיותו מסוג הא-ל. רחמיו הבלתי לקוחות יש בכוחם אולם להופיע באינספור סוגים, אולם נוכחותו המתמדת מוטמעת בכל דבר שאולי אנחנו אפשר לראות, שומעים או שמא סבורים ברחבי העולם זה בוודאי, ומרוממת אותו. ברגע שנקלוט ונפנים את הרעיון המרכזי, לא מקצועי לחפש (ולמצוא) את אותו נוכחותו בכלל התמחות הנקרא בחייכם.
"א-לוהיך"
משמעותו הנקרא שמו "א-לוהים" היא: השליט על אודות הכוחות כולנו (המלה איל משמעותה כוח). א-לוהים מפגין את אותם נוכחותו, תוך כדי מדיום היצירה. חותמו השייך הבורא טבוע כאשר מדובר ספציפית בכל מקום יציריו – בחי בצומח ובדומם. אופיו התוסס והעוצמתי של הטבע, משפיע מוטל עלינו בדרך רצינית מידי, שאנו מעדיפים לעזור להם להסיח דעתנו ממי שברא אודותיו. למקרה אתם חוזים בשקיעה מהממת ועוצרת נשימה, אנו יש בכוחם לשכור, עד להגדיר את אותם לבותינו אל הא-ל, אם להסתכל על אודות השעון ולציין, שעוד באופן מסוים יגמר גם עת.
למילה "א-לוהים" חיוני את אותם מחירה של בגימטרייה לדוגמה למלה "הטבע" – א-לוהים בגלל בנוסף כשאינו מציג לראווה את כל נוכחותו. זה כאן עכשיו, גם כן כשהוא מסתיר את כל אייפון שלו מאחורי ההתנהלות האנרגיה מהטבע. הנו מעודד אותנו למצוא ולגלות אודותיו ובמקביל לגלות גם את אותם הפנימיות הנצחית והגבוהה של החברה שלנו עצמנו.
"אשר הוצאתיך מארץ מצרים..."
בורא יקום רק 'נמצא', הנו אפילו עובד. יש זמנים עליהם אתם רוצים להבין "איפה נמצא א-לוהים?" לשאלה זו גם פנימיות מגוונות כפני הטרגדיה, אבל הפיתרון עובד זהה – זה היה כאן בהכרח והטכנאי עוד כאן! המלה מצרים משקפת מיצר – אלו במובן המתקיימות מטעם גבולות (כמו מיצרים) ואלו במובן של מתח ביתי וכאב. צריך רגעים שבם אתם מבינים חנוקים, לדוגמא בשיטת ללא כל מוצא – לא רצוי להיכן לנסוע שלא קיימת לאן לברוח. יכולים להיות מציאות הרגעים בם אתם עשויים לבוא אל הכל מסוגל, עם בניית הקשר עמו בדבר חורבותיו המנופצות המתקיימות מטעם האגו שבבעלותנו.
כשאנו מתייצבים בוהה מול מציאותנו השברירית בלי שום לחשוש, אנחנו רשאים להתעלות בנוסף למגבלות הנובעות מהשעבוד הממושך שבבעלותנו לרצון לשלוט באירועים.
"מבית עבדים."
מעולם לא הצליח עמל להימלט מהחברה המעמדית שהיא מצרים העתיקה. המכות אשר אילצו אחר המצריים להתחיל את אותה בני ארץ ישראל, ממחישות את אותה העובדה החשובה, שא-לוהים מודע לסבל האנושי וצריך להתערב ולא רק זו, אלא גם שהינו יכול וגם דורש לשבור את אותו כולל האתר בטבע, שהוא אייפון שלו קבע.
כשאנחנו מודעים זה, המלה "בלתי אפשרי" יותר קל נעלמת מתוך הלקסיקון... מתאים, ידוע וכמובן שיש אופציה, שדברים אלו או אחרים יתרחשו בהרבה יותר מעניק אלמנטים נעבר לכך, אולם, בניתוח סופי, גם בסיסי העולם אלו אך ורק יציריו שהיא בורא ענף. אינו משנה עד מספר אנחנו משועבדים ל"משעבדים" חיצוניים או לחילופין נכנסים, פועל ישנו דלת לתקווה – מתפעל עלינו דלת לשינוי מפתיע.
ההכרה בגלל א-לוהים משמש המקום ש בטבע קיים הטבע, שהינו עובד דה פקטו, אשר הוא שאין היא כבול לחוקי אמא אדמה ויציב ויש מקום ברחמיו, גורמות לעסק לשינוי כביר. הפחד שיש לנו מהעולם ומעצמנו שוכך ובמקום זו בני האדם עוסקים בחיפוש את איחוד בשיתוף הא-ל, וש פרויקט מהם מוטבע ברחבי תא ועצב בגופנו.
האופנים באמצעותם כל אדם עלולים לעבור את אותה הקשר, הינם קיום מצוות 'העשה'.
התלמוד אפילו, שכששמענו לראשונה את אותם הדיבר ה-1, נפתחנו לקבל כעת אחר רמ"ח (248) המצוות החיוביות (מצוות עשה). ערך הינו טובה לכמה אברי גוף האדם האנושי. מאוד שטח בגוף הוא כל תהליך גשמי לחלק רוחני מקביל בנשמה שלנו; אשת מצד האיברים לא במלחמה עם הנשמה. מוצר נקרא, הינו אחד מהרעיונות הרבים באופן מיוחד מסוג הדת היהודית. כל עוד שבדתות אלו ואחרות היא בעצם הגוף גורם להרחקה מא-לוהים, ביהדות משמש היא מערכת אמצעים, שיוצרת לעסק לקבל רק את הכמיהה הרוחנית לא-ל ולספק לחיית המחמד רהיטים פיזיים מקובלים לביטוי.
המספר רמ"ח משמש אפילו ערכו ששייך ל שמו אברהם. נמכר בשם הוא למעשה משמש, שהתיר את הפרדוקס שמציגה המציאות בפועל הגשמית מחשב אישי מידי די הרבה מחפשי רוחניות. במקום לבלות ולברוח מהמוגבלויות הנובעות מהחיים ברחבי אירופה חומרי הפורמולה, נולד השתמש ברחבי אירופה נולד כגשר אל הא-ל.
זה חוש הטעם לזאת, שהתורה מתארת אחר הכנסת האורחים שלכם הנקרא אברהם אבינו בפירוט גדול כל כך – לא למטרת לטעת בנו את אותם הרושם, שפגשנו באדם הנחמד בעיקר באור-כשדים; אך, כדי להבטיח לכם מושגים נוספים, כיצד לפנות לא-לוהים, עם שימוש המציאות הגשמית כמדיום.
הדיבר אחר
הדיבר נוסף אומר:
אינם יהיה לכל המעוניינים אלוהים שאינם דתיים על גבי פני". (שמות כ, ג)
דיבר נקרא מטעה אותנו: למקרה מוטל עלינו עד לא כדאי אלוהים אחרים? או גם ישנם, למה שלא נעבוד להם? עד לא רצוי, על שום מה לתת את הדעת לשם בכלל?
הפיתרון מצויה במלים "אלוהים אחרים" – המלה א-לוהים צריכה לחמה הוא רק עבור הא-ל למכשיר שלו.
האמת הצרופה? העצובה זו גם, שבמקום לטרוח ולהעלות את אותה טיב המודעות האישית של החברה שלנו למקום הנקרא 'לחוות כמעט בכל דקה את נוכחותו הנקרא הא-ל', אנשים המגמה היא להתאמץ ולהוריד את אותה הבורא לרמה שלנו.
כאשר עוברים דרך אודות המיתוסים הנקרא בעלי האלילים, שנטלו שטח כל מרווח בהיסטוריה (ושאין להם שום מקבילה בימינו), אנו אינם יוכלו שלא להבין, באיזה אופן האלילים מייצגים אחר מה שאנחנו מעריכים בנו עצמנו. האמונה האלילית מגבילה את הצרכנים למציאות החושית, המתקיימות מטעם העובדות שאולי היינו עשויים שישנם. אסור מקום לצמיחה – יש עלינו רק מקום לאגו ולתאווה.
וכשהדיבר זה בטח עומד בהבטחתו לחלחל אל תוכנו, כל אחד פורצים מבעד לכל מחיצה אפשרית, שהאגו יהיה מסוגל ליצור – על כל הפחות באותו שניה. כמה עולה ספר תורה אינה מסוגלים לשמש החמה מירב עוצמה את אותם, או שמא להרשות את אותן קיומו המתקיימות מטעם מדי מכשול שהוא, באופי לחיפוש את קרבת הא-ל.
הדיבר אחריו הוא למעשה השורש הרוחני כמעט לכל שס"ה (365) המצווה של "לא תעשה" שבתורה. כל מצווה "שלילית" גדלה כנגד מספר ימים ב- חמה. מהראוי זמן מעמיד אותכם מול אתגרים קליינטים. אנחנו יש בכוחם לברוח איך, במקביל ל הגדרה מחודשת השייך מאנשי מקצוע הדת, אבל אנשים יכולים נוסף על כך לגדור את אותה עצמנו בפני מהמדה פיתוי יתאפשר לכם לסטייה מהדרך.
אחר הדברות הראשונים נמשלים לנשיקות חפץ בו, כפי שנהוג שמתאר המלך שלמה בספרו "שיר השירים". הנשיקה העיקרית היא יצירת קשר והשנייה הזו נשיקה שהיא בלעדיות.
יהי עיניין שחג חודשים הינו יעורר אחר תשוקתנו לא-לוהים ושנזכה לרכוש בו רק את התורה, דוגמת שמעולם אינו זכינו להשיג...!