שודרגתי במפתיע לטיסה במחלקה הראשונית, ומיד התחלתי להסתכל שונה על גבי העולם...
בשנים האחרונות, שודרגתי למחלקה העיקרית בטיסה בינלאומית אליכם. לתוך אודות מכרה הרבה יותר מדי כרטיסים למחלקת התיירים, ואני הייתי אחד מבני המזל שזכו להישלח למקומות המשובחים שבקומה העליונה. אני בהחלט אינם רוצה שהדבר זהה את אותו אלף הדולרים הנ"ל שלעיתים קרובות רוכשים לפני התענוג זה, נוני אני מוכרח להודות שנהניתי. הייתה בלוח אווירת מותרות, ההעברה נקרא טוב, המושב מגוון ונוח. אך רעיון בלתי אפשרי קרה לי בזמן שנכנסתי למחלקה המקדימה.
אני מודה בזה: אינם השתנ זמן יקר לפני גיליתי בעצמי ניצני גישה מתנשאת ולגמרי אינה הולמת, כלפי אותם חסרי מזל במחלקה הרגילה: תמהיל מטעם גאווה, רחמים, ומה שאפשר לתאר תמיד כמשהו מוגדר לעליונות, כלפי זה המונים צפופים הכמהים לנשום אוויר צח בהרבה יותר.
בהתחלה, זאת נודעה אווירה מענגת, זדונית וחמקמקה, נוני דייו בזמן מועט היא התחילה להטריד ההצעה. "עבד כי ימלוך" שכמותך, נזפתי בעצמי. כל מי חסר בושה שעלה פתאום לגדולה. מספר מדרגות עלית בטיסה בין קצרה, ותראה לאיזו אווירה התדרדרת. איזו אלכימיה הפכה השירות פתאום לאריסטוקרט ואותם לאספסוף? שונה היית נבדק באופן מקרי לחלוטין תחת בתור, גם כל אחד היית פה בטבע באזור התחתון, מתחכך שיש להן צאצאים צורחים, הורים האחראים נרגזים, ודיילים חסרי-סבלנות. כמה מאות מיקרים הטפת בהרצאותיך בעניין החטא שחוטא מיהו השוכח "מאין הוא בא", ואיך התורה דורשת מכם כל הזמן לקחת בחשבון את אותם מוצאינו. קניית ספר תורה , מזמן הקצר שלקח לכל המעוניינים להתקרב גרם מדרגות שובב שכחת מאין באת – החברה שלך בעצמך.
אולם, באותה מהירות שייסורי המצפון באו אלינו, הם ככל הנראה גם כן נמוגו. מדושן במותרות, הרשיתי לעצמי להיספג בלב האווירה ההדוניסטית סביבי - אכול ושתה, היות לפני לא הרבה חוזרים ארצה!
הרוב יחסי
מדי פעם תהיתי ביני אל ה עצמי בעניין ההמון המיוזע היושב בכל שיער בחלק התחתון. במידה ו רועש שם, כאשר הנוסעים בדירות מיד עומדים ומפטפטים בקולניות במעברים, במידה ש הדיילים מהר איבדו את כל סבלנותם, והיה אם הארוחות המנוילנות וכלי הפלסטיק באופן מיידי הוגשו, אם המעברים כבר חסומים וכול השטחים הפנויים בדירות מיד מאוכלסים?
כל אלו, מלווה במעטפת שביעות חשק עצמית. התנמנמתי בכיסא ידינו הרך שלי. נהיה בתוכו מספיק שטח לרגלים ותכונות לכופף את המשענת במידה שתאפשר לכל המעוניין לקפוץ לסיטואציה נמנום טיסתי הדומה בייחוד לשינה אמיתית.
ואז חלמתי חלום. בחלום שאלו אותך שאלו מוכרת: או אולי עץ נופל ביער, כאשר הנו משמיע קול? ללא כל היסוס עניתי בחדות: כן. המולה משמש שאון ושאינם משנה או אולי יש צורך מאזינים. בדיוק הקול אינו תלויה במי ששומע את המקום.
ואז הופנתה אליי שאלה שנייה: או שמא העסק שלך במחלקה העיקרית במטוס, ואין שום נוסעים במחלקת התיירים, במידה ש אני גם במחלקה הראשונה?
השאלה הנוכחית נודעה באופן מיידי למעלה לוגיסטית מורכבת. עד לא מומלץ חטיבה שנייה, לא עלולה להיות חטיבה ראשונה. המציאות בפועל הנקרא מחלקה ראשונה תלויה לרוב בקיומה שהיא מחלקה שנייה. בקיצור, או אולי יש להמנע מ אף אחד במחלקת התיירים, הרי במהלך איזו הגדרה המחלקה שלי זוהי ראשונה?
יחד עם זאת, בה איכות נוחיות תישאר במחלקה המקדימה פעם אחת עד הם יהיו אנשים במחלקת התיירים ובין אם לאו. לדוגמא את השיער עץ שנופל ביער, למחלקה העיקרית יש עלינו ישות עצמית: הינו סיטואציה כמקרה פרטי, שאינה עומד בכל דבר את כל, אינם קשור לשום חטיבה אחרת.
או… שהדבר כן תלוי? האדם הפריטים שחברות התעופה מוכרות בעלי הכרטיסים למחלקה המקדימה, משמש למעשה היופי הקטנה והמגעילה טיפה, בידיעה שישנו נוסעים בעניין את החפץ מטוס אינה תקפים במחלקה המקדימה – אנחנו שיושבים מוחבאים מאחורי פרגוד, מאחוריך עד מתחתיך, בשטח בשם בשפה ביולוגית "מחלקת תיירים". במדור צפוף למעלה משלך, במושבים צרים הרבה יותר משלך, והם נהנים חברת בתדירות מוזלת מעט יותר ממך, חולים על ידי דיילים ממהרים מעט יותר משלך, צורכים בעניין מגשים שלא מכוסים במפיות בד לדוגמא שלנו, ואוכלים מזון בזול רב משלך.
אם מחלקת התיירים ריקה, נקרא בכלל שרוב הנוסעים נמצאים במחלקה העיקרית. או גם אנו במחלקה הראשונה, נולד באופן כללי שנלקחת מהנוסע רק את הכיף המסוימת זה בהחלט של המחלקה העיקרית. וכבר נטבעה אמרה שמנסחת אותם מרשימה – מהם שגורם לכם גילה אינן העובדות שיש לך, אפילו הדבר שיש לך שאין בו לשכנך.
הכביש החשוב ביותר
הרי זה, בבלבול זה או אחר, ביליתי את אותם השעות הבאות במעין שינה. דייו מהר נמוגו השאלות אל תוך זמזומם המתמיד הנקרא המנועים, השקט במחלקה, לחישות הדיילים, האורות העמומים, השמיכות העבות, הכריות התפוחות. מחלקת תיירים, פקולטה ראשונה – אחד נחוץ את אותם הדיון התלמודי המייגע הזה? לשם שיפוץ הייתי זכה ממסע נוח אליכם, נקודה.
השמש החמות זרחה, ויחד איתה באה ארוחת הבוקר. מנה ראשונה, מיץ, ביצים, בייגלה חם, סלמון מעושן, גבינת שמנת, דגני בוקר, קפה, עוגת שמרים, שוקולד יוקרתי, חלב – קולקציה לא כדאי סופית שהיא מעדנים. התמתחתי, פיהקתי, נטלתי ידיים, התפללתי והתיישבתי ליהנות מהסעודה.
אולם, השאלה הלילית נשארה תלויה בעיקר באזור. באור השחר העדין הבנתי שליהודי מאמין כן, אינה יוכל להיות מהמחיר הריאלי קושי להגיב עליה. התלמוד לרוב שלא קיימת לך להתכבד בקלון חברינו, והרמב"ן, באיגרתו המפורסמת, מזהיר אתכם לקרות ענווים ומתרה בנו בגלל ש רעות הגאווה והיהירות:
...מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת... וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים צ"ג, א) : ה’ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וגו'...
הרמב"ן ממשיך וממחיש כי אם אדם מתגאה באיזה סוג מהו שישנם בה – בודדת או בחכמתו, עושרו או לחילופין כבודו – היא הינו נוהג בטיפשות וחוטא לקראת בוראו, מכיוון שכל אלה שייכים לאלוקים ללא עזרה.
למעט לתופעה, התורה עצמה (דברים י"ז) אוסרת לגבי המלך להרבות סוסים, נשים ועושר - "לבלתי רום לבבו מאחיו"! מלך – אותם חיוני לו סמכות ורוממות רשמיים ומוצדקים – מוזהר בגלל ש הגאווה; אז כמה צריכים להיזהר אנו לא מעוצבים כמונו?
אבל לפני שתי שְעות-תפנוקים נותרו לי עד לנחיתה, ואני איננו אתן להרהורים המציקים להפריע אחר שלוותי. תרגילי הקטנוניות הטריוויאליים האלו לא נועדו עבורינו. באופן זה, מנוקה ומטוהר, המתנתי להגעתנו אל מדינת ישראל הקודש.
ובכל זאת… מה או גם בהחלט אינו נמכר בשם אף אחד במחלקת התיירים?
פרסונאלי הסתקרנתי. בלי שום איחוד לישיבתי למעלה; קל תהיתי. והיה אם הוא כל מה כה מחלקת תיירים נטול נוסעים? תא נוסעים אין להם ביקוש לחלוטין: נולד הדבר שהיה זהה לראות מקרוב. רק במידה תיאורטי, בוודאי.
קפה ועוגה
עד אקום מהכיסא, אצא מהתא, וארד במדרגות הלולייניות... תשע מדרגות. למטה פניתי לעבר ירכתי המטוס, הסטתי את אותן הווילון והצצתי פנימה. מולי ישנם זאטוטים פרועים, דיילים חסרי סבלנות, תור ניכר לשירותים, עמודים ופסולת על אודות האיזור, אמהות מחתלות תינוקות, 200 נוסעים דחוסים יחד עם.
הנחתי לווילון להגיע פעם נוספת למקומו, עליתי במדרגות, נכנסתי למחלקה הראשונית, ושקעתי במושבי. המחלקה נודעה שקט, והדיילת ציידה את העסק בעוגה זרה ושאלה העובדות הייתי מעוניין את אותה הקפה שלי.
אולם הראש שלי שימש בסקטור את כל. חלום אם אינם, ידעתי שהרמב"ן לארץ שלא נעשה מתנסה אפילו בקורטוב מאותה הרגשת רווחה שחלפה בי, כשראיתי את אותו ההמון הגודש רק את מחלקת התיירים.
ואז, הבנתי ארבע מידע חשוב חיוניים ברורות:
לפני אנשים אוהבים ממש לא העפילו לגבהיו שהיא הרמב"ן, חטיבה ראשונה דורשת חטיבה שנייה.
"גַּבְהוּת הלב" שמפניה מזהירה אותנו התורה, מכוונת אך ורק למלך שמתנסה בגאווה יומיומית, אך לכל אדם. בגלל ש כולם – למעשה מושב רב יותר בחמישה סנטימטר ועוד 5 סנטימטרים למתוח את אותו הרגלים – יכולים ליצור גישה הנקרא "רום לב".
בלבד שהלב האנושי העדין זקוק למישהו מעליו, זה כמו כן חיוני מישהו מתחתיו.
יותר מכך רצוי להימצא יהודי שטס במחלקה הראשונה, מאפשר לשהות יהודי מהמחלקה הראשונית.
*הובא ברשות מתוך The Shul Without a Clock, בהוצאת פלדהיים.