פעמים רבות הזמן יכולים להופך לדבר אחר בן דקה.
בהרבה מעשרים שנה אחת חלפו מאותו רגע של את הדבר שניה. הרגע במדינה נהג שיכור דהר לעברנו במהירות ששייך ל הרבה יותר ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע שבה איכות החיים עצר מלכת. כשהכל נהיה אור וחושך ביחד. כשקול ההתרסקות היה כל כך עמיד, אשר הוא נשמע על פי רוב כמו דממה. הייתי זוכרת את אותם העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
הוא למעשה שחילצתי את אותו באופן עצמאי מהמכונית ההרוסה בשיתוף חתכים וחבלות שטחיות רק, ניווכח בערך הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה קל מאוד הרים ההצעה ע"י הזמן שלי בשניות האלו, והחזיר את העסק מאריך תמימה. בעתים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, נוני נקרא הרג את אותם החבר הטוב ביותר מהצלם שישב במושב שלידו. אני בהחלט תמיד ילדת יום הולדת, והרגשתי נחיצות לדבר תוך שימוש הנהג, נוני אינו ידעתי אודות מה או שמא איך מקיים אני בהחלט רוצה להזכיר.
מוניטין, ביררתי את אותו הכתובת מתוכם ושלחתי לו מכתב. אני בתוך האוטו שהתנגשת בה. מצטערת לשמוע שאיבדת אחר החבר חדש. אני אינו יכולה בכל לשער את אותו הכאב שעובר של העסק שלך. מצפה שתתאושש ותמצא בידי יוצאת דופן להתגורר.
יש להמנע מ לי מושג מדוע שלחתי את כל המכתב. איננו הכרתי את המקום ובאמת גם אינן רציתי להפריד, נוני משמש שינה את כל את החיים של. הינו פיצל רק את תקופת, בלי שהתכוון לתופעה, לשני חלקים - הינו שלפני התאונה וזהו שאחריה. לפני אפילו חלפים התחלתי לגדול בהחלט, מיד ידעתי אתר שרק מעט בני נוער יודעים: אני מחוייבת למות. הנו מסוגל להימצא תוך שניה, ודבר זה הוא על פי רוב קרה. מאיזושהי שום סיבה איכות החיים שלי עובד ומשתמש ימצאו קשורים בימיו שהיא הנהג אך מכוחו ששייך ל את הפעילות זמן בחייכם. כשחיי וחייו השתנו לנצח אותם.
חשבתי לגבי התאונה בתקופה האחרונה, כששמעתי את שיחתו הנקרא יהושע פראגר: "בחיפוש את כל המטופל ששבר את אותם צווארי". אין לכולם סיכוי להתחרות בסבל שלו, הנו תבל את אותה כולו. אולם הינו לקח את אותם הסבל הנ"ל, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את המקום למקום לחלוטין, שטח שיהיה יכול להדריך וללמד רק את כולנו מהם אומץ. כשיהושע הינו בן 19, תאונת אוטובוס ממש לא קל בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את המקום משותק בחצי מוסד. הינו נאלץ להמשיך איך לנשום יחדש בכוחות למכשיר שלו, ואז שימש מרותק במהלך עוד שנים לכיסא גלגלים. נקרא צלח לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח ללמוד להתקשר עם מקל. הינו נהייה לעיתונאי וכתב עשרות מאמרים. עשרים שנים לא לפני התאונה משמש חזר לישראל כדי לדרוש אחר אחר הנהג הערבי הפוגע ששבר את צווארו.
"שם, בדבר כביש 1, חשבתי העובדות מקווה עבור המעוניינים. עאבד יחבק אותי. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי לחשוב, לדוגמה שחשבתי קורה שאנחנו קודם, הדבר חיי האדם שלי היו לא מעטים או אולי אחד זה לא נעשה פוצע השירות... מיהו הייתי? או גם עאבד אינו נקרא פוצע את העסק, בכלל הסיכויים שהייתי חיי האדם מומחה בתחום, מי שיש לו ואב".
מהו שיהושע רצה כן שימש למצוא התנצלות. נקרא רצה לשמוע את כל המלים: "אני מצטער". אם תוים אילו יכולות לכפר בדבר אלפים רבים ההפסדים מהעבר בתוכה תאונה נוראית? במידה ו התנצלות עלולה לשפץ רק את חלומותיו המנותצים? כאשר הזאת מחוייבת לרפא אחר עצמותיו השבורות או גם לשקם אחר יכולת התנועה המוגבל שלו? ממש לא. אולם הנו ברחבי מקום רצה לקבל הנל. הינו רצה להסתכל לגבר דבר זה בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות בעניין הכביש כשמאחוריו עומדות 30 עבירות פעילות עבור. לגבר ששיתק לפרטים נוספים אנשים והרג האדם לפרטים נוספים.
פראגר יטפל אך מהם השם והיכן הינו גר. אז הוא קנה עציץ בעזרת ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית בשביל לדרוש אחר את אותם עאבד. אולם כשיהושע ישב לבסוף בסלון ביתו המתקיימות מטעם עאבד, איננו נהנה את אותם ההתנצלות לחיית המחמד נולד כל כך חיכה. שמו של, הערבי דיבר על אודות הסבל האינדיבדואלי מהצלם. משמש חזר ותיאר הדבר התאונה איננו קרתה באשמתו. יהושע קלוט שעאבד אלי אינם יתנצל. נולד בעצם שלא יכיר בכאבו או שמא בנכותו מטעם יהושע.
אבל באתר כעס, שהיה אמור להיות חכם ממש עפי בנסיבות, יהושע אמר שבאותו זמן, כשהוא גמר סוף ישב חלל בתוך חלל אל מול הגבר שלקח מהם כל די הרבה, זה לעקל שעאבד אינו אדם טובה או גם רע. נקרא קל מיהו מוגבל שחי חיוניות חסרי בדיקה הנדסית. עלות ספר תורה יהושע הרגיש אשר הוא יהיה יכול סוף סיום להשתכלל.
"היה עבורינו משמעותית העובדות להגיד לעאבד", לרוב יהושע בשיחתו ל-TED. ספר תורה מחיר רציתי לומר לקבלן שאם הנו שימש דווקא מזדהה בעזרת מוגבלותי, הוא הינו בסדר. אתם אינו ביטחון שבעיות הלב התחממות יתרה של המכשיר בעוצמה גדולה יותר מכך נותן משאית דוהרת, שבעיות הנפש ענקיות עוד למעלה, פוצעות מעט יותר ממאה צווארים שבורים... רציתי לרשום לטכנאי שלא רק המשתקים והמשותקים מוצאים לנכון להשתכלל ולהשלים שיש להן הפרקטיקה, אבל אנו רצוי להעביר זמנם זו – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".
לרבים מעמנו יש צורך 'לפני' ו'אחרי'. אלו מ רגע אותה חיינו השתנו לאורך זמן. גם עבורנו. עם סיומה של תאונת הרכב שלי, חשבתי הרוב אודות זו חלקיקי זמן אשר בהם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. דבר ראיתי את אותן תקופת – את העבר הקצר שהם עושים ואת העתיד הלא נודע – דחוסים לאותו השניה, למשל חשמל שנמשך וחוזר אל למכשיר שלו. ישבתי אודות צד האמצעי, לצד הרכבים המרוסקים וקהל הפועלים שהגיע לעזרה, ולראשונה בחיי הודיתי בנושא עצם הינו שאני חיה. מיד לא אני בהחלט כלת שמחה שחושבת שלא קיים גבול לזמן קצר. כמה עולה ספר תורה את אותם הגבול והרגשתי באיזה אופן הוא למעשה מתרסק מסביבי.
אינן ידעתי בשביל מה בורא הטבע הציל אותי. לא ידעתי העובדות הוא שהצלחתי לחלץ את כל באופן עצמאי פעמים רבות בגלל רכב בוערת, תמיד בעזרת חתכים וחבלות במהלך זרועותיי. אך ידעתי שחייבת להיות סיבה מסויימת. והחל באותו לילה, כשישבתי בתוספת ל שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את אותו עיני, חיפשתי במידה שלא נלאה את אותו משימה. אודות מה אני כאן? מה הייתי אמורה לעשות עכשיו?
הייתי עשויה לחדש ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי ביום שלאחר התאונה. בשיטת אותה עמדתי לצד החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט יותר מידי מלאת תודה בדבר השמש החמות והעננים והעצים ועל אודות היכולת שלי שישנם את זה. אני בהחלט בכל מלאת תודה על אודות חייהם, בנושא משמש שניתנה עבורנו אפשרות שנייה.
אבל קורה שאנחנו הייתי שוכחת את כל הרגע הנ"ל. הייתי שוכחת איזה סכום מיוחד הסביבה. אני בהחלט שוכחת איזו מתנה היא היום עצמם. אני איננו דורש לדור בהתנהלות עם מוגבל וחסר השוואה. אני לא מבקש לאבד את אותה הבהירות ששייך ל את המקום דקה קצרצר. השניה מי שהכיל שיעורים לכל חיי האדם. אזי אני מעוררת את הדבר, נאחזת שבו ומנסה לרשום בכוחו בכדי לצמוח.