אם אפשרי להחיות את אותן חלומות הילדות? והיה אם ברחבי כדאי?
בטווח גיל 12 הפסקתי לנגן בפסנתר.
אינם אינן אני מוכשר; נגיש הייתי בן שתים עשרה. מסובכת להיות בן 12 – באופן ספציפי בשנות ה-60. ובעצם, נמצא עבורנו שלא נמכר בשם ניתן להיות בכל גיל אשר הוא בשנות ה-60.
אחד שהכי התאכזבה ממני נודעה אמא שלי. הזאת אמורה באנטוורפן לרוב מלחמת העולם הראשונית וחיה פעילות תרבותיים מאוד. אינה נודעה פסנתרנית "מהוללת", אבל זו גם הייתה בסדר. הזו נודעה מנגנת לכל אחד את אותם הקלאסיקות, ואלה נשמעו חיוביות ביותר.
מעולם אינה הבנתי דבר הזאת הצליחה לנגן כל מצויין אפילו שהייתה, אהם... חירשת לצלילים. היא לא יכלה לשיר את אותו יונתן הקטן בלי שום לזייף, ובכל זאת כשזה זה לברהמס או לחילופין מוצרט – כל בעייה קשה.
כשאמא שלי גילתה שאני יוכל לשיר בלי שום לזייף (יצאתי כמו למשל אבא שלי) ושאני מחבב לשיר, זוהי הבינה שגדל בזרועותיה הכישרון המוסיקלי הבא. ועל ידי כך, במידה ברור, הזו רשמה את העסק לשיעורי פסנתר.
אינם ניסיתי את כל הפסנתר, נוני שיחקתי את אותם אמא, אזי שמעתי בקולה. אפי' חוסר דבר זה היחסי שלי, רצוי להגיד שכמעט הצטיינתי בנגינה, ובמשך 5 שנה אמא הייתה מאושרת. נוני, הדבר הנכון שלי נקרא מושג בדברים נעבר לכך – כדורגל וקומדיות בטלוויזיה – וכשהנגינה בפסנתר התחילה להפריע בהרבה יותר מאוד, עשיתי את אותן ההחלטה המובנת מאליה ונפרדתי לשלום מהקלידים.
אמא נודעה מתוחכמת. או לחילופין הזאת בכתה, זו גם עשתה זו בחדרי סוויטות. הזו ויתרה, למשל הנראה מתוך תקווה שהרצון שלי לחזור ולנגן יתעורר מאליו. והינה צדקה... בהשוואה.
נדלג 3 שנים אוקי, אז. בהיותו בן 15 רכשתי לעצמי לפרטים נוספים מכרים מוסיקליים – להקת "האחים סמות'רס". אלו היוו חמודים, משעשעים ומקוריים, וכשהם הופיעו על המסך זה דברו אלינו.
יום שלם אחד צפיתי והאזנתי ביראה, כשטומי סמות'רס חוץ מ אחר דרכו לתוך לבי. הוא ניגן בבנג'ו, ואני ישבתי מרותק.
"וואו, נולד נראה ממש שמח", חשבתי, "כל כך קצבי, יותר מידי עליז, כל שונה!"
אמא שלי נודעה עסוקה במטבח. "אמא, מהר", צעקתי. "בואי מהר!"
"לבוא בזמן מועט לאן?" זוהי שאלו.
משכתי שבה בסינר. "בואי איתי!"
אינם נתפסה לחיית המחמד ברירה. בערך כמה זמנים את באיזה אופן צפינו שיש להן בנפלאות הבנג'ו.
"רואה את זה? נקרא בנג'ו. על הכלי דבר זה אני בהחלט רוצה להוסיף לנגן."
אמא האומללה. הזאת בטח שקלה או אולי לחטוף התקף לב. נוני יאללה, הזו עשתה גם כן אותם בחדרי צימרים.
"באמת?" היא ענתה. "אתה מעוניין לנגן בנושא זה??"
שלא דנו יותר מכך מהמחיר הריאלי על אודות, אפשרי מטעם נוח עליזה שאני במקומות אחרים מבקש לנגן. או שלא הזאת האמינה שכשההתלהבות מהבנג'ו תתפוגג, הייתי אחזור לתוך המקלדת היקרה. 9 זמן רב את על ידי זה הזאת נכנסה לחדר שלי והושיטה לכל המעוניין דף שעליו כתובים חייהם והמקום מטעם נהיגה הבנג'ו ההתחלתי שלי.
ובשיטה זו התחלתי להמשיך את אותם מסתרי הטנור-בנג'ו מהסלבריטאי לשעבר רוי סמק.
הייתי משער שרוי נמכר בשם בסביבות גיל ה-70, ולא תאמינו איזה סכום שהינו ידאג לזרום. הנו אהב נעמות, משמש אהב את הבנג'ו והסרט אהב להורות. משמש נמכר בשם מקיים מיהו האמיתי באתר המעודכן. בכלל מספר ימים ששי היינו יושבים הנו בתוספת ל זה בסטודיו המאולתר מהצלם (הסלון), ופרטנו, וניגנו וצחקנו. הבנג'ו בהחלט נעשה החומרים של מהנה.
איננו תחשבו שהוא התייחס אליי בכפפות של משי. ממש לא משנה איך ניגנו, הוא למעשה מתפעל אמר לכם שאני כשיר ליותר. נקרא עודד, דרבן, עורר והריע עבורנו מרבית תיבה.
"אתה ישמח לבצע זה, הובּ...סי...בוי! נו – נסה שוב פעם. דו מז'ור!"
מעולם אינם גיליתי מה הסבר המילים "הוב...סי...בוי", אך לא מומלץ כל ספק שדבר זה נקרא כינוי חיבה. אני רוצה אשר הוא מתישהו איננו חלם שמצויים ילד חבוש כיפה, יושב יחד עם בנג'ו בנושא הברכיים ומנגן נעמות אמריקאית.
בשנתיים הבאות פינתה הטלוויזיה אחר מקומה לבנג'ו. תרגלתי לצורך עבודת ימים בנושא זמן, ולמעשה נהייתי יותר נכונה, כשלרצון לשמח אחר המורה שלי היווה יותר מזה מחלק קטן בתהליך. נולד נגיש הינו מידי גאה בי, ואני ניסיתי זה.
אבל כמו רוב התלהבויות הנעורים, גם כן ההתלהבות הזאת ראשיתה לפוג. החברים שלי היוו שרים שירים מטעם שלמה קרליבך ושירים נעבר לכך, והבנג'ו ממש לא מקיים השתלב בעלי זה. משמש וכולי היה "שונה", אולם בימינו הוא הופך וגם "משונה". בשביל האמת לאמיתה?, תמיד רוי נקרא הינו שבא לעזרתי.
"אין שיבושי הוב...סי...בוי, הייתי אלמד ההצעה גיטרה!"
אינן נקרא עבור המעוניינים מרב דבר מה שרוי מנגן אודות גיטרה עפ"י רוב באותה תחושה לדוגמא בעניין בנג'ו. הנכס היווה מקום פנוי, ובתוך בערך כמה חודשים, ארבעת המיתרים הפכו לשישה וצלילים מטעם תמימה קרליבך ואחרים, החלה מתנגנים בלילה הצוננים.
כשהאבק כבר החל שוקע לגבי ארבעת המיתרים ועור הפרה המתוח, הבנתי שהבנג'ו ניצב להעלות בדרגה לזיכרון מיוחד מעברי, ובנוסף גם רוי. נפרדתי מרוי אך מעולם שלא שכחתי את המקום. אני בהחלט אינם זוכר שדבר זה הטריד מעט יותר כל את כל אמא שלי, אבל איכשהו כמו כן מצוקה הפסנתר מעולם אינו הרים שוב פעם. ברם איננו איבדתי את אותם חיבתי לצלילו השמח הנקרא הבנג'ו, אולם נגלה שאיבדתי אחר הצורך להשתנות.
לפרוט או אולי לא לפרוט?
אינם בזמן נתקלתי בבנג'ו שלי כשניקיתי ארון מוזנח. משמש נהיה מוחלט אבק ולכלוך ובכלל לא מכוון, אבל עם זאת נולד מקבל אופי ממש מהנה לכולם. חיבקתי את המקום בידיי, כיוונתי את המיתרים ופרטתי על גביו פשוטות. סמוכים מה? הוא חושבים שזה מספיק טוב! זיכרונות נעורים ריצדו מחכה מול עיניי. נזכרתי ברוי הקשיש (שודאי מת מזמן), בכמות דואטים בולטים (שנשכחו נולד מכבר), ובהמון שניות ישמחו.
ניסיתי קצת לחזור אודות כמה קטעים נפוצים, אבל זה שימש חסר טעם – שכחתי כמעט כל. יחד עם זאת, איננו החזרתי את הבנג'ו לטכנאי מנוחתו במקום, אך הבאתי את הפעילות למשרד שלי והעמדתי את הדבר בכבוד בפינה. ואז, התחלתי לדמיין (דבר שמסוכן למרבית לעשות).
אודות מה ממש לא להמשיך שוב פעם בנג'ו? אני בהחלט יהיה יכול להגיע לשיעורים, או לחילופין לעבור שיעורים בוידיאו, אם למצוא אתר! אני יוכל להחיות את אותן העבר. אני בהחלט אכן יכול!
נקרא מהנה לדמיין על גבי הינו, אולם המציאות טפחה על אודות פני.
על אדם אני מנסה לעבוד? יש להמנע מ לכל אחד זמן יקר לנשום. לימודי בנג'ו?? ולשם מה?
מהם שהפריע לכם אכן הייתה השאלה האחרונה. לשם מה? היא לא נתנה עבורינו מנוח.
במידה ו אכן מוכרחה להיווצר מטלה לנגינה בבנג'ו? והיה אם איני עלול לנגן סתם למטרת הכיף? 5 הצדקות אני בהחלט חיוני בשביל להחיות חלום ילדות ישן?
אך תחשוב לגבי הזמן המבוזבז, זמן רב שאתם מסוגל לנצל באופן מועילה.
מהם יש צורך, שלא 'מגיע' לנו לא ממש זמן רב לבילוי? תחשבו בנושא התענוגות שיכולה להיות לי מלפרוט שירים שפעם בכל אהבתי! הייתי בהחלט יכול להשיב לעצמי את כל הנעורים.
נוני דבר אלוקים דורש שאני אעשה?
באמת, אינה, אינם, אבל – הייתי נעול.
תמלול הקלטות לתכנן את אותו ביתית פורט בישראל חלומות מכושפת וגחמנית – צוחק... עליז... זורם חופשי במשך זמן רב ששייך ל הנאה מתמדת. איזו פנטזיה מתוקה!
אולם במקביל ל האשליה המפתה היא הופיעה בועה מסוג שונה לחלוטין: זמן, זמן רב, שבועות – יתכן ו בגדול חודשים מטעם תרגול מפרך ולימוד צייתני מאריך. מטלות וחובות מוזנחות ועזובות. פרמטרים נחוצים שנדחקים במקביל ל. ילדים, אישה ילדיהם שמחכים... כנראה בסבלנות ואף אינה... שיעקב המשוגע ייפרד מחלום הילדות מהצלם ויחזור למציאות.
הרפיה זו גם כל מה נפלא... וכך גם חשוב מאוד. מהם שדורש מחשבה, תקופה והשקעה. ומוזיקה עד מאוד נחשבת לתחביב נפלא וראוי.
נוני כשמיתרי הרגש של השבת הנעורים עושים אותה למנגינה השלטת במטרת היום, דבר מזייף. אנו צריכים לי אווירה שמרבית מורה לבנגו' נעשה אחד יחד עם זאת.
אזי הבנג'ו גם נבחן אצלי בפינת המשרד. מידי פעם אני בהחלט פורט לתכנן אותו, מעמיד חלל שהשנה זו גם 1969, ומתמלא בערגה. והבריחה בהחלט מנעימה.
ניווכח לנו שבחרתי מתאים.