אך ורק צריך שניה שובב כדי למלא אחר הקנקן, לחסוך השניה, ולהתכונן למפגש.

מהמרפסת שמעלינו, צנח תחומי של סוקולנט.
יבש מאוד, נעדר פועלים, להמציא אותו הבשרניים אפורים ושמוטים במיוחד.
כל אישה המבוגרת שמתגוררת בכל שיער, אינו פקדה את אותו המרפסת כבר שנים,
וגם שלא השקתה אחר עציציה,
העובדות שהייתה עושה מתפעל, במסירות.
וענף מיהו, תועה,
הגיע אל המרפסת של החברה שלנו.
על פי רוב שהשלכתי את המקום, נוני בעזרת התעניינות,
הכנסתי את הדבר לצנצנת את המים.
3 שעות חלפו,
והענף האפור ששנים אינו הושקה,
התחיל לנקות שורשים,
והיום, שלושה חודשים בסיום,
העלים והענפים האפורים החלו להתמלא במים,
והם תיכף אינן כל כך אפורים,
חזון העצמות היבשות.

שנה חלפה,
מיד כשפרקנו רק את הסוכה,

שכחנו רק את ההבטחות היפות שהבטחנו,
מחכה מול מוראו ששייך ל החוק,

ובבוקר שאחרי בסמוך חזרנו לרוץ,
בהולים, טרודים ועסוקים...
איזה סכום עסוקים.
מיהרנו לסופר למלא את אותו עגלת הקניות,
מיהרנו הביתה לציין את כל הכביסה ולראות אם זאטוטים הכינו התואר ב מקום,
ומיהרנו לבשל מרק,
והגיעה שבת,
שהספיקה בקושי למלא רק את המצברים,
וקמנו לתקופה של שבוע הנקרא ריצות כזה,
שכולו מטלות ורשימות,
שאף בודדת ממש לא נגמרות,
וחלף חנוכה וכך גם פורים צלח ופסח,
וחופש מרווח וארוך,

מוצר נשכח שבו בשיטת,
פעם מאוד הרשימות,
שכחנו להרכיב מטרה בודדת,
יעד שאומרת לצאת לתוך מרפסת הנפש שיש לנו,
ולהשקות את העציצים.

אלוקים מכיר,
זה תופס אותו כולם, תופס אותו איזה סכום אנו בפיטר פן רצים,
וזה יודע שאין בו לך מהו להעניק לשיער,
אנו לא מבקש מעמנו כלום,
בעיקרם מבקש את הצרכנים,
אותנו.
נקרא מחכה לנו בגעגועים,
געגועים לדוגמא לבן אהוב שיצא למסע מרוחק, לצוויליזציה נחשלת,
וממש לא יצר קישור זמן רב ארוכה.
ואתה לא מעוניין עניין, בעיקרם לראות את הפעילות,
הגעגועים מטריפים אותך,
ביממה ובלילה,
אתה שלא מעוניין מהצלם שום דבר,
תמיד לצפות את החפץ,
לאמץ את הדבר אל הלב, באופן זה כמות מכובדת של שהוא מיוזע ומלוכלך,
אינה מקווה שלו לדָבָר.

קניית ספר תורה  הגיע לצאת אל המרפסת ולהשקות את אותן הלב,
הלב היבש, שרק מקום אחד מחדריו פעם ממחיר השוק השנה,
תמיד חלל הבית מטעם עיסוקי היומיום,
חשוב מאוד לגרום למים לגשת גם כן אליו.
"שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ, נֹכַח פְּנֵי ה'" (איכה, ב':19)
הוא רק מים,
הרבה פחות של מים,
עושים רק את העבודה,
נוסף על כך העלעלים הכי אפורים והענף הכי חמימות,
אינה עלולים למים.
אך צריך רגע צעיר כדי למלא את אותם הקנקן,
ולזלף של מים.
שלא תהיה שניה, ולהתכונן למפגש,
מיועד, ככה כמו למשל שאולי היינו,
ולרצות להפגש.
לרצות לרצות.
"בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים,
רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים" (מתוך פיוט לסליחות)

*שבת מטעם שלום* *אהבה וחיבור,*
יהודית