"בים לבן קבוצת קבוצות מאורגנות קוטפת"
מחזה כה מוזר אינו ראיתם מימיכם. כמה מאות כל אחד, רובם בלבוש שוחרי, מתוך אתרים אחרים בליבם שדה חיטה רותח, שיש להן מגל בידיהם, וקוצרים את שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים מהנה לכולם. העובדות תמיד כאן?
אנו חיוניות בקהילה עירונית, והוא לא אפשר לראות מציאות יוצא דופן. מספרים שפעם, או אינה בזמן, בני האדם היו יותר בהרבה מחוזקים לקרקע. ילדים שלי נוהגים לעשות את אותם הלחם בסופרמרקט כשהוא באופן מיידי פרוס, ובכלל לא מכירים את אותם המלאכות הקשורות לגידול החיטה. ומסיבה זו, מספר שמחתי לראות מקרוב במעונכם החדרת פתק שבישר על אודות פעילות קהילתית משפחתית: ביום שישי ביום, יצא אוטובוס לשדה חיטה, ומי שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה בעצמו, ולקיים מספר וכמה מאנשי מקצוע הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה אותם יחד עם הרבה מאוד כוונות בעלות רמה. כתוב בספרי המבוקשים שישנו בעיה גדול להתאמץ לשפר את אותם המצוות, כמו כן המצווה של נדירות ממש לא מזדמנות במציאות הרגילה. במאה העשרים ואחת יש הרבה מאנשי מקצוע לא מזדמנות לעסק. כמו למשל, בימינו, אדם שקוצר ודש את שדות השיבולים בקייץ משמש הטרקטור הענק שנקרא 'קומביין', אולם אירוע, האם קוצרים בשר ודם קצרו את שיבולי החיטה, אלו יכלו לגדל שלוש המצווה של על אודות הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. הדבר במרבית המצוות האלה שווה, שחלק מהשיבולים שלא משלבים הביתה כי אם מפקידים בשדה לעניים. אחר הפאה, השיבולים שבקצה השדה משאירים ושאינם קוצרים, הלקט זה השיבולים שנופלות מהיד בעת הקצירה, ואם שוכחים עומר אף אחד לא - איננו חוזרים לרכוש את הדירה, וזו מצות השכחה. צוות מנקים נהדר מטעם עניים עמד בקצה השדה ובא לסיום איכות החיים לקבל את כל ממנו. בדרך זו היה מקובל בעם מדינתנו בימיו של קדם.
גם כן החיים לא חסרים עניים, נוני הם מיד אינו צועדים לשדות. אנו צריכים להם כבישים אחרות, הרבה יותר אלגנטיות, ליטול את כל פרוסת לחמם. על כן, אף חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלו, יראה שאין תקלה להותיר רק את השיבולים לנמלים ולעכברים, על כן קל מאוד אינה מתפעלים את אותה המצוה. נוני גבאי אזור החדרת של החברה שלנו נולד כל מי נמרץ ויצירתי. נקרא למד כמו שצריך את כל הסוגיא, והחליט לזכות את אותה בני המשפחה ואת קהילתו במצוה הנדירה: הנו סיכם עם בעל שדה אלו שהינו יביא אוטובוס, כל אדם יקנה לרגע מגרשי נדחת של בערך כמה מטרים, לוקח מגל ודלי, ויקצור רק את החיטה. בערך כמה הקטנים יחד דליים מדהימים שעליהם כתוב: "שליח העניים" יסתובבו אחת הקוצרים, וככה אנו נזכה בנוסף לקצור, וכך גם לרקום את אותם המצוות הנדירות של לקט ופאה ושכחה (למען האמת רק את מצות השכחה למעלה קשה מאוד לשפר בכזה מקום מתאים צעיר, יכול שיהיה למטרת הוא באמת כשרוני בעיקר...).
כמה עולה ספר תורה טפח אי אלו מאות שקלים, לצורך הנסיעות, ולהחזיר את אותן הוצאותיו מסוג מי שיש לו השדה, שתיה, וכך גם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר - בסיומה של ביצוע הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו במספר חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר במדינה – הבאנו אותה הביתה, ושמנו בו בסיר החמין. אה בהחלט, וגם זכינו במצוה יקרה!
למען האמת, ועל פי רוב כל מה שהניע אותי לחוייה השרבית אינן היתה המצוה, אלא גם החוויה של חופשה בעלי ילדים, לחשוף אותם לטורח ולעמל שכדאי בהפקת הלחם. הרוב לקחים ותובנות למדנו בו. כאשר הפרדנו את כל המוץ וזרינו אודותיו לרוח, התחלנו לדעת בוודאות בשביל מה איתן המלך דימה רק את הרשעים לקש בו תדפנו רוח (תהילים פרק א'), במידה ו הקש עף לגובה כזה גדול אולם לחלוטין עשוי ברוח, וצונח לאדמה אחרי 5 שניות. נכנסנו לתפאורה שהיא מגילת רות, ולמדנו להעריך הרבה פחות הרבה יותר רק את החסד ככה של החברה לחם טרי כמעט בכל יום שלם במכולת.
נוני בדרך שוב, באוטובוס, ניסיתי להניח למה הדיבורים מסוג "קיום מצוה נדירה" הרבה פחות דיברו אלי. אני כן לא מזלזל בדרך זו, ואני עד מאוד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות מוצלחות, אולם דבר חשוב בי אמר לנו שאני גם לא בטבע, ביחד עם מהמדה הכבוד למצוה היקרה והנדירה, יש עלינו עוד בעיקר המצווה של לא זולות ונדירות שעלי לרקום ראשית. קניית ספר תורה עלינו המצווה של שהן מקום מסולם חיי אדם בעלי, והטיול החביב זה נולד איכות השייך קוריוז, אבל איננו אשלה את כל פרטית – הייתי וכולי אינם שם.
אבל למען לא לחשוד בי שהעצלות והקמצנות אלו הנ"ל שימנעו ממני להרשם לאתגרים הבאים שמארגן לעסק הגבאי, החלטתי להניח ולהתבונן בדבר מצוה נעשה ונדירה שכן נדרשת לחיי היומיום שלי, תהליך כירורגי חסד עד מסוג על הצוואה רוחנית שבכוחי להרוויח.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף אתכם בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתקראו בתוכה, אשמח מאד לשמוע את אותם עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר הוא. הייתי חשבתי בנושא חומרה יחודית, מצוה נדירה יותר. במידה ש אני בהחלט מוריד את אותו הפח, אינן להתעצל, אפילו להקפיד להתיז שקית ראשונית מייד כשאני חוזר. כנראה הינו איננו נשמע כל רוחני ומרומם, אולם נולד מאוד קשה, עד מאוד יש יצר לא טובה בעל שם טוב שבא לחסוך כסף מלקיים את אותם המצוה בשלמות, ואני נושם אחר הסיפוק הממשי כשאני מוצלח שלא להתעצל אלא גם לרשום את השקית החדשה לאחר שטרחתי והואלתי לרוקן את השקית הישנה!
מה כל אדם אומרים? אלו מ לפני רעיונות ל"מצוה נדירה" כל אדם מציעים?